תיקון מס' 68 לחוק בתי המשפט – העברת הליכים מבית משפט אחד לאחר

בתיקון חדש לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, אשר נכנס לתוקפו שלשום (04/01/2012), הוענקה סמכות לגורמים שונים להעביר הליכים מבית משפט אחד לבית משפט אחר (הקישור לחוק בתי המשפט באתר מפנה לנוסח המעודכן – עמוד חקיקה –> שונות).

 סעיף 49 – סמכות נשיא בימ"ש שלום להעביר הליך מסויים ולקבוע העברה קבועה לסוג של הליכים אזרחיים ועבירות תעבורה, לבית משפט אחר הנמצא באזור השיפוט שבו הוא מכהן כנשיא, אם טרם החל הדיון בו או אם השופט בהליך נפסל (גם אם הדיון בו כבר החל – לרבות קדם משפט).

 סעיף 78 – סמכות המשנה לנשיא בית המשפט העליון או שופט אחר שהוסמך על ידו להעביר הליך מסויים שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, לבית משפט של אותה דרגה במקום אחר. העברה לפי סעיף זה אפשרית גם לאחר התחלת הדיון אם השופט שהחל לדון נותן את הסכמתו.

 סעיף 78א – סעיף חדש המקנה סמכות למנהל בתי המשפט להעביר הליכים אזרחיים והליכים בעבירות תעבורה שהוגשו לבית משפט מסוים וטרם החל הדיון בהם, לבית משפט אחר של אותה דרגה, בין באותו אזור שיפוט ובין באזור שיפוט סמוך, כדי לאזן את חלוקת עומס הדיונים בין בתי המשפט (עם הגבלת מרחק של 60 ק"מ לכל היותר). החלטה כזו של מנהל בתי המשפט להעביר את אותם הליכים טעונה הסמכה של נשיא בית המשפט העליון שאושרה בידי שר המשפטים, ולעניין הליכים בעבירות תעבורה – גם התייעצות עם המפקח הכללי של המשטרה או מי שהוא הסמיכו לכך.

 יש בתיקון המוצע התייחסות לשיקולים להעברה, ולמעט המקרה בסעיף 78 יש לבעל הדין גם זכות לבקש עיון מחדש בהחלטה להעביר את ההליך.

 המטרה של התיקון היא לכאורה איזון העומס בין בתי המשפט תוך ציון הצורך להתחשב במידת הפגיעה הצפויה בבעלי הדין כתוצאה מההעברה ואת הבטחת נגישותם של בעלי הדין לבית המשפט . בעוד שעל החלטת נשיא שלום או מנהל בתי המשפט יש גם זכות ערעור לאחר שעיון מחדש לא צלח, אין זכות כזו במקרה של החלטת המשנה לנשיא העליון (וגם אין זכות לבקש עיון מחדש בהחלטה).

 יעול המערכת ואיזון עומסים או אפשרות לטרטר בעלי דין ולגרום להם להבין שמוטב להם לוותר על תביעתם במקום להיגרר לבית משפט מרוחק? נראה כי במקום לייעל ולשפר את השירות שמערכת המשפט נותנת, היא בוחרת להטיל את הנטל על צורך השירות – כל אחד ואחת מאיתנו האזרחים. אם זה היה עסק פרטי יש להניח שהוא היה מוצא את עצמו מהר מאוד בלי לקוחות – האם זו המטרה גם בשינוי הזה?

 התיקון לחוק הוצע ע"י הממשלה עוד לפני כשנתיים וחצי (יוני 2009) במסגרת הצעת חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010– התשס"ט-2009 (בעמ' 692 – קובץ גדול, נפתח לאט). כך נאמר שם:

"כיום, אין חלוקה אחידה בעומס הדיונים בין בתי  המשפט שונים  על פי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, עניין שהובא או שיש להביאו לפני בית משפט מחוזי או בית משפט שלום במקום אחד, רשאי נשיא בית המשפט העליון או המשנה לנשיא להורות שיהיה נידון בבית משפט של אותה דרגה במקום אחר, ובלבד שלא תינתן הוראה כאמור לאחר התחלת הדיון אלא בהסכמת השופט שהחל לדון בו.  אין בסעיף זה כדי לטפל בבעיית העומס בבתי המשפט והוא מתייחס להעברת תיק פרטנית. בזכות פיתוח המערכת הממוחשבת "נט המשפט" והתקנתה בבתי המשפט, ניתן לבצע ניתוחים סטטיסטיים שונים בזמן אמת, הכוללים את התפלגות התיקים בבתי משפט שונים בארץ, העומס בבתי המשפט, משך זמן הניהול של התיק ועוד.  כדי לייעל את המערכת המשפטית, ובהתאם להמלצות הוועדה לבחינת דרכי ייעול ההליכים המשפטיים בראשות כבוד השופטת רות רונן, מוצע לקבוע כי מנהל בתי המשפט, ככל שיוסמך לכך בידי נשיא בית המשפט העליון, באישור שר המשפטים, יהיה רשאי להעביר כמות מסוימת של תיקים שהוגשו לבית משפט מסוים, ואשר טרם החל הדיון בהם, לבית משפט אחר או לבתי משפט אחרים של אותה דרגה, באותו אזור שיפוט או באזור שיפוט אחר, כדי ליצור איזון בחלוקת עומס הדיונים בין בתי המשפט. מטעמים של שקיפות מוצע כי מנהל בתי המשפט יפרסם הודעה ברשומות בדבר העברת תיקים כאמור".

האם המדינה תממן את הנסיעות של בעלי הדין לבתי המשפט המרוחקים? האם יקבלו הנחה או החזר אגרה על כך שכעת עליהם לכתת רגליהם? כמובן שלא.

אולי הגיע העת שתישקל האופציה לטפל בסיבות האמיתיות לעומס ולא בסימפטומים? למשל אופציה של חוק לחיוב אישי של אותם נבחרי ועובדי ציבור שבשל התנהלותם הרשלנית או המכוונת נאלצים אזרחים לנקוט בהליכים משפטיים ולהגדיל כך את העומס על בתי המשפט?
יש להניח שאחרי פעם או פעמיים שנבחרי ועובדי ציבור ברשויות המדינה וברשויות המקומיות יתנו את הדין באופן אישי, הם יזהרו במעשיהם, לא תהיה להם ברירה אלא ללמוד את הדין המקנה להם את סמכויותיהם וכן מה מותר ומה אסור, ללמוד את הזכויות של האזרחים הפונים אליהם וחשוב מכל – ליישם זאת הלכה למעשה. אולי גם צריך חוק שיחייב כל נבחר ציבור ועובד ציבור לעבור השתלמות מקצועית בתחום עיסוקו, הדינים החלים עליה והמצב המשפטי המעודכן, טרם כניסתו לתפקיד?

פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.