איחור של יום אחד בתשובה להשגה בארנונה משמעו קבלתה

כאשר מוגשת השגה על חיוב בארנונה למנהל הארנונה של הרשות המקומית, הוא חייב ע"פ החוק להשיב להשגה בתוך 60 ימים אחרת ההשגה מתקבלת והחיוב מבוטל. ביהמ"ש לעניינים מנהליים (פסק הדין בעת"מ 2123-12-11 המכללה הארצית להכשרה מקצועית סכנין בע"מ נ' במועצה המקומית אעבלין (2012) (פורסם בנבו) (כב' השופט רון שפירא, בימ"ש לעניינים מנהליים בחיפה), קבע שכך קרה במקרה בו מנהל הארנונה השיב באיחור של יום אחד בלבד – "אכן חריגה ביום אחד, נראית בעין המתבונן כחריגה קלה המצדיקה התגמשות ודוחה קשיחות. אולם על הרשות המנהלית החובה לפעול בהגינות ובנאמנות כלפי הציבור ולעמוד במועדים אשר התווה לה המחוקק. זאת אם לצורך מניעת סחבת במוסדות המינהל ועמידה בפרק זמן סביר, ואם על מנת לאפשר לאזרח לקבל תשובות ברורות וסופיות שיאפשרו לו להסתמך עליהן ולכלכל צעדיו להבא. הוראות סעיף 4 לחוק החוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (ראו קישור לחוק בעמוד "חקיקה-ארנונה, מסים עירוניים והטלים"), הן הוראות ברורות, שאינן סובלות גמישות או הרחבה."

מספר נקודות נוספות בעלות חשיבות שעלו בפסק הדין:

* טענה באשר טעות בשומת ארנונה כללית, הנובעת משימוש בנכס, מקומה להיות נדונה בפני מנהל ארנונה בהתאם לחוק הערר. בתי המשפט קבעו כי יש לפרש הסמכות העניינית של מנהל הארנונה ושל וועדת הערר על דרך ההרחבה ומשום טריבונל מתאים למיצוי הליכים הנוגעים לארנונה טרם פנייה לבית המשפט.

* הסמכות לדון בשומת ארנונה כללית נתונה למנהל הארנונה זאת כאמור בחוק הערר. חרף זאת הקביעה אם מוסד מסוים הוא מוסד חינוך, נתונה לממונה המחוז מטעם משרד הפנים, זאת כאמור בסעיף 14 לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין), 1938 (גם קישור לפקודה ניתן למצוא בעמוד "חקיקה-ארנונה, מסים עירוניים והטלים"). בחינת שאר התנאים לקיומו של פטור, ובכלל זאת אם המדובר במוסד ללא מטרת רווח נתונה היא למנהל הארנונה. על הבחינה להיעשות ביחס לכל נכס ונכס בנפרד.

* חיובי ארנונה אמורים להינתן ולהיגבות בשנת המס לה מתייחס החיוב. כל חיוב המתייחס לשנות קודמות נחשב לחיוב רטרואקטיבי, וככזה, חלה חזקה כי הוא חיוב פסול וככלל אין להתירו אלא במקרים מיוחדים ונדירים. לצורך בחינה אם מדובר בחיוב רטרואקטיבי, יש להגדיר את המועד הרלוונטי לחיוב בארנונה. כאשר הארנונה מושתת על הנישום לאחר תום שנת הכספים הרלוונטית, מדובר בהכרח בחיוב רטרואקטיבי.

* כאשר הארנונה מושתת על הנישום במהלך שנת הכספים, יש להבחין בין שלושה מצבים: (1) מצב של תיקון שומת ארנונה. במצב זה, התיקון הוא רטרואקטיבי, ככל שהוא מבקש לחול על פרק הזמן שקדם לתיקון. (2) מצב של השתת ארנונה לראשונה במהלך שנת הכספים, כאשר חיוב הארנונה כולל יישום של החלטה מנהלית חדשה. במצב זה, החיוב הוא רטרואקטיבי, ככל שהוא מבקש ליישם את ההחלטה המנהלית, על פרק הזמן שקדם לקבלתה. (3) מצב של השתת ארנונה לראשונה במהלך שנת הכספים, כאשר חיוב הארנונה זהה במהותו לחיוב שהושת על הנישום בשנים קודמות (מלבד עדכונו בהתאם לתעריפים שנקבעו בצו הרלוונטי לאותה שנה). במצב זה, החיוב לעולם אינו רטרואקטיבי. (מובאה מתוך פס"ד עעמ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת חשמל).

* אין די בהטלת ארנונה וחקיקת צווי ארנונה לסוגי הנכסים בשטחה של הרשות, גם אם אין חולק כי חבות הנישום ויצירת נטל המס שואבת היא את כוחה מאותם צווים. יש צורך בהפקת השומה ושליחתה לנישום לצורך הוצאת החיוב אל הפועל והשלמת תהליך החיוב של הנישום בארנונה. הליך שליחת ההודעה לנישום אינו הליך דקלרטיבי בלבד, אלא הוא חלק מהותי מתהליך חיוב הנישום בארנונה. כך נקבע כי תהליך החיוב הדו שלבי חייב להתבצע מדי שנה ושנה, ו"כי בכל שנה חייבת הרשות המקומית לשלוח לנישום הודעה בדבר חבותו בארנונה ובדבר שיעורה".

פוסט זה פורסם בקטגוריה עדכוני פסיקה, עם התגים , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.