עת"מ  20245-11-10 – עדכון

המדינה והמועצה המקומית הגישו כתבי תשובה לעתירה. העותר הגיש עיקרי טיעון המתייחסים לכתבי התשובה הללו. התקיים דיון ביום 31/01/10 והעתירה ממתינה לפסק דין.

קישורים לתשובת המדינה, לתשובת המועצה, לעיקרי טיעון מטעם העותר, לבקשה בעניין תגובת המועצה ולאישור על פתיחת תיק העתירה, ניתן למצוא בתחתית עמוד זה. תקציר הדברים בכל נושא מובא בהמשך עמוד זה.

נושא חמור שלא היה בעתירה המקורית אבל מוזכר בעיקרי הטיעון הוא שכתוב פרוטוקול של ועדת החינוך של המועצה ע”י ראש מינהל חינוך במועצה, גב’ נעמה הניג ויו”ר ועדת חינוך גב’ דינה טל, חברת מועצה מסיעת קהילה, סיעתו של ראש המועצה. ישיבת הועדה התקיימה ב-08/11/10 ודווח בה כביכול ע”פ הפרוטוקול על העתירה שהוגשה, כל זאת למרות שהעתירה הוגשה רק ב-10/11/10 –  אישור פתיחת תיק מאותו יום נמצא למטה כמו גם הנספחים לעיקרי הטיעון: נספח יא’ – הפרוטוקול של הישיבה ונספח יב’ – תגובת ראש המועצה). למותר לציין שטרם התקבלה תשובת ראש המועצה מה מסקנתו בעניין.

כספי ההסמכה של המשרד לאיכות הסביבה

בכתב תשובתה הציגה המועצה המקומית מיתר גרסה שלישית לשאלה מה נעשה בכספי ההסמכה של בית ספר מיתרים כבי”ס ירוק:

גרסה 1 – במכתבו של מבקר המועצה לעותר מיום 31/01/10 (נספח ה' לכתב העתירה) נטען שהכסף לא צריך להיות מועבר ולא יועבר לבית הספר.

גרסה 2 – במכתב מזכיר המועצה למשרד להגנת הסביבה מיום 22/04/10 שמנהלת בית הספר אישרה את תוכנו בשוליו (נספח ג' לכתב העתירה), במענה לבירור שערך המשרד להגנת הסביבה מול המועצה בעקבות פניית העותר, נטען כי הכסף שימש לרכישת מחשבים לבי"ס. כך גם נמסר לעותר בתשובת המשרד להגנת הסביבה מיום 03/05/10 (נספח ח' לכתב העתירה).

גרסה 3 – בכתב תשובתה טענה המועצה שהכסף שימש לכיסוי עלות פעילויות שונות, כגון פעילות עם קק"ל ועוד (מפורטות בסעיף 9 לכתב התשובה של המועצה וכן בנספח ג' לכתב תשובתה – מכתב דרישה של דליה כנען, אז ראש מינהל חינוך במועצה, למשרד להגנת הסביבה). מעבר לפעילויות הללו היא גם רכשה לכאורה את המחשבים, כך לפי טענתה.

מספר שאלות ותמיהות נוכח ריבוי הגרסאות הנ"ל:

  1. למה 3 גרסאות שונות? מי הנכונה? מי אומר אמת?
  2. מדוע בתשובתה למשרד להגנת הסביבה לא ציינה המועצה את מימון הפעילויות שטענה להן בכתב התשובה?
  3. אם התקציב כבר נגמר למימון הפעילויות הללו, מדוע היא מייחסת גם את רכישת המחשבים לאותו תקציב?
  4. אם המועצה פנתה מלכתחילה למשרד להגנת הסביבה בבקשה לקבל את התקציב בפועל עם ציון אותן פעילויות, הכיצד המשרד להגנת הסביבה לא ידע למה שימש הכסף וערך בירור?
  5. מדוע אישרה מנהלת בית הספר את מכתבו של מזכיר המועצה למשרד להגנת הסביבה (בשולי מכתבו) כאילו הכסף שימש לרכישת מחשבים? האם היא לא ידעה שהוא שימש לאותן פעילויות שסגניתה פרטה במסמך שצורף לכתב התשובה של המועצה?
  6. מדוע לא פרסמה המועצה את הפעילויות שנעשו לכאורה במימון המשרד להגנת הסביבה תוך ציון מקור המימון, כפי התחייבותה בבקשה שלה לתמיכה?

בכוונת העותר להעביר את החומר למבקר המדינה ולגורמים המתאים במשרד הפנים ובמשרד להגנת הסביבה, על מנת שיבדקו את השאלות והתמיהות הנ”ל ואת התנהלות המועצה בעניין.

טענת ודרישת העותר בעיקרי הטיעון וגם בדיון הייתה לקבל מהמועצה מסמך מהותי שהיא לא צרפה לכתב תשובתה – הנספח המקצועי לבקשת התמיכה מהמשרד להגנת הסביבה (נספח ד’ לכתב העתירה) ובו אמור היה להיות פירוט מראש של כל הפעילויות המתוכננת ועלותן  – על בסיס המסמך הזה אישר לכאורה המשרד להגנת הסביבה את מתן התקציב. המועצה התחייבה בדיון להמציא אותו.

כל הטענות לגבי חוק חופש המידע בתשובת המועצה אינן נכונות עובדתית ומשפטית – עובדתית הם טרטרו את העותר מגורם אחד לשני במועצה ומשפטית, הן החוק והן הפסיקה קובעים שהחוק אינו גורע מזכות עיון ע”פ חקיקה ספציפית (הפרטים בעיקרי הטיעון).

ליקויי הבטיחות – דלתות

משרד החינוך והמועצה טענו, גם בדיון, כי הכל מטופל בלי קשר לעתירה.

בעניין הדלתות יש שני עניינים חשובים שעולים:

  1. מהמסמכים שהגישה המועצה העלות של גלגלת (שהיא חסרת כל תועלת למרות שלפי הנחיית משרד החינוך היא עונה על דרישותיו) היא 32 ש”ח (או 47 לדלת כבדה) בעוד עלות מחזיר הידראולי היא 180 ש”ח. גם אם אלה העלויות וגם אם ניקח 100 דלתות בכל מוסדות החינוך (מעל ומעבר לכמות בפועל) הרי שמדובר בהפרש של כ-15,000 ש”ח בין מחיר גלגלות חסרות תועלת למחזירים הידראוליים. המועצה המקומית מיתר חוסכת סכום פעוט כזה על חשבון בטיחות הילדים בבתי הספר, כאשר רק לא מכבר היא קיבלה בישיבתה החלטה (בלתי חוקית ובחוסר סמכות) להמליץ על מחיקת חובות מים של עמותות המפעילות בתי כנסת במיתר בסך כולל של 70,000 ש”ח !!
  2. בסעיף 21 לתשובת המועצה נאמר שקרה במיתר מקרה של טריקת דלת בה נגרם בסה”כ חתך באחת מאצבעותיו של ילד ולא נזק בלתי הפיך כפי שטען העותר (מקרה שקרה בחודש יוני 2010 בבית ספר עמית). ראש המועצה הצהיר בתצהיר שהוגש במצורף לתשובה שכך למיטב ידיעתו ואמונתו. אלא שהמצב בפועל הוא שונה – התמונות הנספח ב’ לעיקרי הטיעון ומכתבם של הורי אותו ילד, נספח א1’ לעיקרי הטיעון – נגרם לילד נזק קשה ביותר, אך לדאבון הלב הדבר לא “מזיז” למועצה המקומית מיתר או למשרד החינוך.

ליקויי הבטיחות – מזגנים

המועצה ומשרד החינוך טענו שהעניין מטופל בלא קשר לעתירה ולראיה שהמזגנים בבית ספר פסגות הועלו לגג והושמו בכלובים שעומדים בתקן. אלא שהתקן כלל לא מדבר על נושא העתירה ואין לו שום רלבנטיות, שכן הסוגיה היא מניעת שאיפת גז מזגנים.

ההנחיה של הממונה הארצי על הבטיחות במשרד החינוך היא למנוע גישה לחלקי המזגן על מנת למנוע שאיפת גז מזגנים (ראה האמור בסעיפים 2 ו-3 למסמך מחודש מרץ 2010 – נספח יד’ לעתירה).

העלאת המזגנים על הגג לא רק שלא די בה, אלא שהיא מסוכנת יותר, אם כמו במקרה הזה, לא מונעים גישה לגז. הדרישה בהנחיית הממונה הארצי על הבטיחות במשרד החינוך היא למנוע גישה לגז אם יש דרך כלשהי לעלות לגג.

ראה התמונות שצורפו לעיקרי הטיעון – נספח ג1’ ונספח ד’ לעיקרי הטיעון – הראשון תמונות מבי”ס פסגות – רואים שם את המזגנים על הגג עם “כלובים” (מסגרת מתכת) שמגנים מפני גניבה או נפילת מזגן אך לא מפני שאיפת גז, ורואים גם סולמות של חלונות המקלט שמאפשרים טיפוס על הגג בקלות. השני הוא מבי”ס חמדת במיתר – שם כלל לא טופלו המזגנים. אך בדיון ובכתבי התשובה המועצה המקומית ומשרד החינוך טוענים שהכל מטופל והמצב לא יכול להיות טוב יותר. יחד עם זאת, הממונה על הבטיחות במחוז דרום ענה בדיון לשאלות כב’ השופטת אבידע, ולפי דבריה הוא הבהיר שעדיין חסרה הגנה מפני גישה למנגנון המזגן.

היתרה הכספית בתשלומי הורים

המועצה ומשרד החינוך הודיעו שהיתרה תוחזר להורים, אבל רק למי מהם שיבקש זאת…והכיצד ידעו על כך ההורים?

טענת העותר היא שזה בניגוד להוראת התקנות שחלות בעניין (תקנות לימוד חובה (ייעוד כספי תשלומים), תשס”ה-2004) וכי על מנהלת בית הספר, להשיב את הכספים באופן יזום. כמו כן הודעת משרד החינוך היא כי הכספים יושבו “בשל העובדה ששנת הלימודים כבר החלה” (סעיף 21 לתושבת המדינה). זאת ביחד עם מכתב יו”ר ועד ההורים המורה למנהלת בית ספר להעביר חלק מהכסף לסעיף ועד הורים (נספח כב’ לעתירה) ומכתב גזברית המועצה המקומית מיתר (נספח כג’ לעתירה), בו היא קובעת כי אין צורך להשיב הכספים להורים (ע”פ הוראה בחוזר מנכ”ל משנת 2001, נספח כו’ לעתירה), גרם לעותר לעמוד על כך שבית המשפט יקבל פסיקה עקרונית בסוגיה של תחולת אותו סעיף בחוזר מנכ”ל, העומד לטענת העותר, בניגוד לתקנות ולחוק שהם גבוהים יותר בהיררכיה החוקית והם מאוחרים לו. כל זה פורט בהרחבה בכתב העתירה. יש לקוות שבית המשפט אכן ידרש לסוגיה העקרונית ויכריע בה.

צריך לשים לב שלא מדובר בתשלומי הורים לשנת הלימודים הנוכחית, שנועדו לממן פעילויות בשנה זו, אלא יתרות משנה שעברה ואולי משנה קודמת. הטענה שמדובר ב-30 ש”ח לתלמיד היא טענה סתמית וחסרת בסיס – המועצה ומשרד החינוך כלל לא צירפו אסמכתאות לגובה היתרה, למקורה, לסעיפים בהם היא קיימת – הכסף צריך להיות מוחזר למי ששילם אותו ולא לכלל ההורים פרו-רטה באופן שרירותי וסתמי.

הכפשת העותר

המועצה הקדישה חלק ניכר מכתב תשובתה להכפשת והשמצת העותר, כולל תצהיר תמוה של ראש מינהל חינוך דהיום. כב’ השופטת אבידע העדיפה כלל לא להידרש לעניין וטוב שכך.

יחד עם זאת, גב’ נעמה הניג נכנסה לתפקידה ביום 03/01/10 (ע"פ תצהירה), ואין לה שום ידיעה על מה היה בעבר. יתירה מכך, אם טענותיה נכונות ואנשי חינוך טובים לא רוצים לעבוד במיתר, הכיצד היא העמידה מועמדותה לתפקיד? על מה זה מעיד?

כל הנספחים שצורפו לעיקרי הטיעון מראים על קצה המזלג את פעילותו הרבה של העותר למען ילדי מיתר, הוא מכהן כראש שבט הצופים וידו נטויה בפעילויות רבות (נספחים ט’ ו-י’ לעיקרי הטיעון וכן האמור בעיקרי הטיעון בסעיפים  9 ו-10 על סעיפיהם הקטנים).

רלבנטית גם הבקשה שהוגשה מטעם העותר ומצורפת אף היא למטה – ראש המועצה דהיום היה אז חבר מועצה וסגן ראש המועצה והתלונן על כך שראש המועצה הקודם (סלומון כהן) מתעלם מפניותיו, ממסמס דיונים שהוא יוזם וכי הוא יעמוד על זכותו לקבל מידע מהמועצה. הנה עתה שהוא יושב על כיסא ראש המועצה, הוא נוהג באותו אופן ואף גרוע יותר… (הודעת האי מייל משנת 2007 ומכתבו למזכיר המועצה, צורפו לבקשה).

תשובת המדינה לעתירה (978KB)

תשובת המועצה המקומית לעתירה (3.76MB)

עיקרי טיעון מטעם העותר (4.33MB)

בקשה בעניין תגובת המועצה (810KB)

אישור על פתיחת תיק (113KB)

לפסק הדין בעתירה – לחצו כאן